צילום כתרגול יומי של נוכחות

קרה לכם שהלכתם ברחוב שאתם עוברים בו כמעט כל יום, ופתאום שמתם לב לבניין חדש?

לא שיפוץ קטן. בניין שלם.

ואז עולה השאלה: איך לא ראיתי שהוא נבנה?

זו תזכורת מעניינת לכך שאנחנו יכולים להסתכל, בלי באמת לראות.

רוב היום אנחנו נעים בתוך המוכר. הולכים באותם רחובות, נכנסים לאותם חדרים, פוגשים את אותם אנשים. העיניים פתוחות, אבל תשומת הלב שלנו נמצאת במקום אחר. המוח מסנן, משלים, מנבא. הוא כבר "יודע" מה נמצא שם, ולכן לא תמיד טורח לבדוק מחדש.

צילום יכול להפריע לרגע לאוטומט הזה

אנחנו מצלמים כל הזמן: אוכל, נופים, אנשים, רגעים קטנים. אבל משהו משתנה כשאנחנו מפסיקים לצלם רק כדי לתעד את מה שקורה, ומתחילים לצלם כדי להתבונן במה שקורה.

פתאום צריך לבחור.

• מה נכנס לפריים ומה נשאר בחוץ?
• לאן אני מתקרבת?
• מה תפס את תשומת הלב שלי?
• מה יש כאן שלא שמתי לב אליו לפני רגע?

הפעולה הפשוטה של חיפוש תמונה מאלצת אותנו לפגוש מחדש את מה שנמצא מולנו.

מחקרים על צילום וחוויה מצאו שעצם הכוונה לצלם יכולה להגביר את המעורבות בחוויה ולהפנות יותר תשומת לב לפרטים. ומה שמעניין במיוחד הוא שלא תמיד צריך אפילו ללחוץ על הכפתור. לפעמים עצם החיפוש אחר הפריים כבר משנה את האופן שבו אנחנו מסתכלים.

תרגול יומי קטן של נוכחות

לא צריך לצאת לטבע, לפנות חצי שעה למדיטציה או לחכות לרגע מיוחד. אפשר לעשות את זה בדרך לעבודה, במטבח, בתור לקפה או בחמש הדקות שבין פגישה לפגישה.

להרים לרגע את המבט ולשאול:

מה יש כאן עכשיו, שלא ראיתי קודם?

לא חשוב אם יצאה תמונה טובה. חשוב שראיתי.

הרעיון מאחורי Photo Movement

וזה בדיוק הרעיון שעומד מאחורי Photo Movement: להשתמש במצלמה שכבר נמצאת איתנו ממילא כדי ליצור רגעים קטנים של עצירה, סקרנות והתבוננות בתוך החיים עצמם.

באפליקציה תמצאו תרגילי צילום ואתגרים שבועיים, יומן צילום אישי ומרחב משותף. לא כדי לצלם יותר, אלא כדי לראות יותר.